עיר האורות הצפונית והתעשייתית חיפה.
חיפה היא עיר קסומה, מיוחדת, ומלאת פנינית נסתרות ובלתי מוכרות. בזמן שהייתי כאן הספקתי להגיע לארוחות ערב שכונתיות של סוציאליסטים מקומיים, לרקוד ברחוב עם שיכורים, להתארח בערב של שירה מקודשת אצל חבר שיש לו תוכים ונחשים, ללחוץ ידיים עם אדם שחושב שהוא סנטה קלאוס, לעשות סיור רוחות רפאים בבית הקברות (המפחיד) של הטמפלרים, לאכול כנאפה ערבי משובח, לטייל בפארק שוויצריה הירוק, להפגין נגד חברת הכימיקלים בז”ן ולצלם את גדי וילצקרסקי בפוזה של כוכב רוק תוך כדי (ולהספיק להזמין את כל המוצרים החדשים בבלאק פריידי).
חיפה היא שילוב מרתק בין שלוש תרבויות: יהודית, ערבית ורוסית. כולם חיים כאן במן תלת-קיום שעובד מצוין. בסופרמרקטים ניתן לקנות שוקולד ומאכלים רוסיים, לצד קישוטי חג המולד של נוצרים ערבים. האדריכלות מזכירה את ירושלים, אבל יש הרבה באוהאוס – יותר מאשר בתל אביב!
הצעירים הלא סטודנטים מתרכזים בשכונות הדר ובת גלים – שנמצאת ליד בסיס חיל הים.
המושבה הגרמנית מלאה בהיסטוריה, ורחוב בן גוריון הוא אחד היפים שראיתי בארץ, עם מסעדות, צבעים, וריחות שיזכירו לכם רחובות של ערים אירופאיות מסוגננות. רחוב בן גוריון מחבר את הגנים הבהאיים וטיילת לואי, לנמל חיפה וחוף בת גלים, שהוא חוף מטופח להפליא.
אפרופו מסלולי הליכה – חיפה היא עיר הררית ביותר, וההליכה ברחובות תכניס אתכם לכושר של מטיילי הרים שמתכוננים לכיבוש האוורסט. אני חונה רבע שעה הליכה בעלייה מהבית שלי – וכל הליכה לרכב היא כמו מסע כומתה.
ועוד משהו – כאן זה לא תל אביב. קר פה! תביאו בגדי חורף.
בקיצור, חיפה היא עיר אנדרייטד. יש בה הרבה מה לראות ולעשות. היא עיר שעדיין מחפשת את עצמה: היא קצת ירושלמית, וקצת תל אביבית. קצת תוססת, וקצת מנומנמת. קצת צעירה, וקצת זקנה. קצת מוזרה, וקצת קונבנציונלית (ככל שעולים למעלה לכרמל).
חיפה מלאה בקסם, ואם אי פעם תהיה אלטרנטיבה לתל אביב בארץ – זו תהיה חיפה. ואם לא השתכנעתם עד עכשיו, זכרו שרק בחיפה אפשר לתת כיף לגדי וילצרסקי ברחוב. יאללה בואו.