איסטנבול עיר ענקית ומגוונת, יש בה אנשים מכל רחבי העולם ומנעד חילוני-דתי (מוסלמי) רחב. אני ממש לא מתיימרת לומר שאני מכירה את כולה, ואני ממליצה לבצע את המחקר שלכם.ן בהתאם למה שמעניין אתכם.ן. הפוסט מדבר ספציפית על איסטנבול ולא בהכרח רלוונטי למקומות אחרים בטורקיה, שהיא ענקית ומגוונת אף יותר.
**הגעה לטורקיה**
כרגע אין שום דרישות מיוחדות, אין צורך בבדיקת קורונה וכד’.
מתוך בחירה אישית, מכיוון שלא רציתי “להביא קורונה” מהארץ או מהמטוס, ביצעתי בדיקה לפני הטיסה ובדיקה נוספת 5 ימים אחרי הנחיתה כאן (כשבמהלך הימים האלה הייתי בבידוד).
מותר לשהות בטורקיה 90 יום מתוך 180 (כלומר שאחרי 90 יום בטורקיה, תצטרכו לצאת ממנה ל-90 יום).
**קורונה**
טורקיה נחשבת למדינה אדומה. כדי להגיע מכאן למדינות אחרות סביר להניח שתצטרכו בדיקת קורונה שלילית (אפשר לבצע אותה בשדות התעופה או במעבדות בעיר). בכל אופן, סביר להניח שאחרי שתבואו תרצו להישאר פה את כל ה-90 יום, כך שאין לאן למהר 
בחזרה לארץ (מי שחוזר…) תצטרכו להיות בבידוד לפי הנהלים.
חיי היומיום כאן מתנהלים כרגיל: מקומות פתוחים, אנשים ברחובות וכו’. יש דברים שמתנהלים אונליין (למשל בתי ספר) אבל זה פחות נוגע למטיילים/נוודים.
יש חובת מסכות ברחוב (אנשים מקפידים על זה מאוד, ויש קנס של 100 יורו), יש אמצעי חיטוי ידיים בכל מקום, ובכללי יש תחושה של הקפדה על ההיגיינה. אבל כן, זו עיר עם המון אנשים ולא מעט חולים (קשה לדעת מהם המספרים המדוייקים ומה הם אומרים, אז אני לא נכנסת לזה).
**מחירים**
טורקיה זולה מאוד מאוד ביחס לישראל, וכרגע הלירה הטורקית בנפילה כבר תקופה, אז המחירים באמת מאוד זולים למי שמגיע מהארץ.
כוס תה: 2 ש”ח.
קפוצ’ינו: 7 ש”ח.
ארוחה טבעונית + תה + עוגה: 17 ש”ח.
לילה בחדר משותף באכסניה: 40 ש”ח.
חדר גדול בדירת שותפים (איירביאנבי): 930 ש”ח לחודש.
חדר בדירת שותפים (קבוצות מקומיות): 500-1000 ש”ח לחודש.
תחב”צ לחודש: 60 ש”ח.
כמובן שיש מנעד (הצד האירופאי יקר יותר, מקומות “של תיירים” יקרים יותר, וכו’).
**בטחון אישי**
אני מסתובבת פה המון, גם לבד, גם בלילה, ומרגישה בטוחה מאוד – בוודאות יותר מאשר באזורים מסויימים בתל אביב.
שכונת Dolapdere והרחובות הקטנים יותר ב-Beyoğlu פחות מומלצים בלילה, מעבר לזה, תבדקו עם המקומיים לגבי האזור שתגורו בו.
כמו בכל עיר, יש לפעמים אנשים שרוצים למכור לי דברים, אבל לא באגרסיביות, וברחובות לא חוויתי שום סוג של הטרדה, הצקה או catcalling (אלא אם כן זה היה בטורקית ולא הבנתי). למען הפרוטוקול, ההטרדה היחידה שחוויתי הייתה כשמישהו החליט שפינה חשוכה בבית קפה היא המקום הנכון לראות פורנו בלפטופ ולגעת בעצמו, אבל אמרתי לו לעוף משם והוא עשה זאת (נשים – לפעמים קשה לומר, אבל כדאי, באמת נמאס מהשטויות האלה).
**לבוש**
אני לובשת גופיות ומכנסיים קצת מעל הברך, וזה לא עניין אף אחד עד כה. כששאלתי מארחת מקומית על בגדים, היא אמרה לי שלא רצוי להסתובב עם מחשוף או עם מכנס קצר מדי, ושמעבר לזה – הכל בסדר.
אם תצאו לשכונות פחות מתוירות, ממליצה לברר פרטנית מכיוון שחלקן שמרניות יותר. כנ”ל לגבי טיול מחוץ לאיסטנבול, בפרט באזורים לא עירוניים.
למען הסר ספק, במסגדים (סביר להניח שתבקרו בכאלה) צריך להתכסות, ונשים צריכות לכסות את השיער.
**יחס לישראלים**
אני לא צועקת ברחוב שאני מישראל, לא כאן ולא במקומות אחרים, וכששואלים אותי מאיפה אני במקום הומה אדם – לפעמים אני אומרת מקום אחר, תלוי איך אני מרגישה. בגדול, אני אישית לא מרבה ללכת למקומות מתויירים ועמוסים או להסתובב עם חבורות גדולות של ישראלים, אז זה כבר מרגיש בטוח יותר.
עם זאת, כשאמרתי לאנשים מאיפה אני, או כשדיברתי בעברית ברחוב, מעולם לא נתקלתי ביחס שלילי, והכרתי כאן חברים מקומיים שביקרו בישראל ושיש להם חברים ישראלים/יהודים.
אני מרגישה מאוד בטוחה כאן, אבל כן אציין שיש כרגע אזהרת מסע לטורקיה של משרד החוץ.
**טורקית**
הרבה אנשים לא יודעים אנגלית. זה ממש לא אומר שאי אפשר להסתדר, אבל לדעתי כל מילה בטורקית שתדעו תוסיף לחוויה
אותיות עם הגייה מיוחדת: C (ג’ כמו ג’וקר), Ç (צ’ כמו צ’ארלס), Ş (ש כמו שלום), Ğ (שקטה!), I (כמו i בלי נקודה, נשמעת כמו e קצרה, למשל במילה water). נשתמש בזה עוד רגע
teşekkürler – תודה
(“teshekurler”)
lütfen – בבקשה
evet – כן
hayır – לא
(“hayer”)
çay – תה
(“chai”)
**טבעונות**
גן עדן. באמת. יש המון מסעדות ובתי קפה שהם טבעוניים או עם תפריט טבעוני, אבל מעבר לזה, חלק גדול מהאוכל הטורקי הוא טבעוני או ניתן לטבעון בקלות רבה.
ciğ köfte dürüm – מחית בורגול ברוטב עגבניות, מגולגלת בתוך טורטייה (המאכל המקורי בשרי, אבל לרוב נמכרת הגרסה הטבעונית, למעט מסעדות ספציפיות)
kumpir – תפוח אדמה ענק במילוי סלטים שונים (לבקש בלי חמאה וגבינות)
kısır – סלט בורגול וירקות, כן, בורגול הולך פה חזק
חלב צמחי: יש בהרבה מקומות, לא תמיד (ולפעמים בתוספת מחיר). התה והקפה הטורקי נפלאים!
**דרכים להכיר אנשים**
הפעם, לשם שינוי, יוצא שהמון חברים שלי כבר נמצאים פה. עם זאת, יש כאן המון תיירים והמון מקומיים ששמחים להכיר.
כמה אפשרויות:
– קאוצ’סרפינג (גם האופציה של ה-hangouts)
– קהילת
Host A Sister 
(לנשים*)
– קבוצות פייסבוק שונות (חפשו כל שילוב של המילים foreigners, expats, international, women, istanbul ובעצם כל דבר שתחשבו עליו, כנראה קיים פה).
**קהילה קווירית/להט”ב++**
הקהילה המקומית קיימת ופעילה, יש קבוצות פייסבוק ואירועים (למשל
LambdaIstanbul Weekly LGBTI Tea & Talk Hour
), בתי קפה קוויר-פרנדלי ושכונות מסויימות שאפשר להסתובב בהן בלי חשש (Cihangir, Bomonti, Yeldeğirmeni, Kadıköy, Moda)
**רגישות ודברים שכדאי לדעת**
– מה שזול לכם ממש לא זול לטורקים, זו מדינה במשבר כלכלי שהולך ומחריף.
– להוריד נעליים בכניסה לבית (ממש ממש בכניסה) – חובה.
– כשרוצים להגיד “לא”, עדיף להגיד “תודה” (teşekkürler)
– דברים כאן לא תמיד נאמרים מפורשות, כדאי לשים לב לסאבטקסט מעל ומעבר (יכול להיות שטורקים לא יגידו שמשהו לא מתאים להם, רק כי הם ירצו להיות נחמדים לאורחים).
– אמנם על פני השטח הכל מתנהל כרגיל, אבל הרבה טורקים מאוד חוששים מהקורונה ומקפידים על היגיינה. לא משנה מה הדעות שלכם, היו אורחים טובים וכבדו את זה. ממליצה לקנות kolonya – נוזל חיטוי שמחזיק הרבה יותר זמן מאלכוג’ל.
– זה נכון בכל מקום בעיניי, ובפרט כאן: הפוליטיקה המקומית מורכבת וקשה להבין הכל מבחוץ. עדיף לא להניח שום דבר אלא לדבר עם אנשים וללמוד מהם
תגובות