כשאתם אומרים דרמסאלה למה אתם מתכוונים? לשני הכפרים בהר, בגסו ודארמקוט, שכל הישראלים מגיעים אליהם בשביל החומוס, לעיר דרמסאלה עצמה, או למקלוד גאנג’.
אז אני אעשה לכם קצת סדר. דרמסאלה היא עיר מחוז הודית רגילה ודי בנלית, עם כמה נקודות זכות. נקודת זכות ראשונה הנוף, היא שוכנת למרגלות ההימלאיה ההודית, רכס הדולדאר מתהדר בכמה פסגות מרהיבות, המפורסם בהם הוא בעצם רמה שטוחה בשם טריונד.
לפני כ-100 שנה כשהבריטים היו כאן, הם סימנו את דרמסאלה וכפריה הקרירים כיעד מועדף עבור ראשי האדמיניסטרציה האזורים לבלות בו את חודשי הקיץ החמים. כל זה עבד מצוין עד שנת 1905 אז פקדה את דרמסאלה רעידת אדמה בעוצמה של 7.8!! (אימא’לה) ו-20,000 איש נהרגו! זה הספיק לבריטים כדי להעביר את מושבם לשימלה, עיירה מקסימה לא פחות במרחק של “רק” 6 שעות נסיעה.
במשך השנים הבאות העיירה נבנתה מחדש והתאוששה מפצעיה, בשל הקרבה היחסית לגבול, רק “5” שעות מפקיסטן, הוקמו באזור בסיסי צבא רבים. אבל המאורע החשוב ביותר קרה בשנת 1959, כאשר ממשלת הודו, כאקט של מחווה ורצון טוב אפשרה למנהיג טיבט הכבושה לעבור את הגבול ההודי, להגיע למקום מבטחים, ולהתיישב בעיירה הדי נטושה, מקלוד גאנג’. הדאלי למה כתב בזכרונותיו, כי חשב לעצמו עד כמה מרוחק המקום ומבודד, ואפילו די חשש או אולי זה היה רק בלצון, שאף אחד לא יטרח להגיע לשם. (אגב, המחווה הזאת די תקועה בגרון של ההודים היום, בשל קשרי המסחר עם סין.)
אז ההודים העניקו לגולים הטיבטים שטחי אדמה ורשות להקים במקלוד גאנג’ את מהמוסדות שלהם, וכך בעצם בשטחים שמסביב למקלוד גאנג’ ובמקלוד ג’אנג’ עצמה תמצאו את רוב מוסדות הממשלה הגולה ואת מוסדות הרוח של טיבט, וכמובן גם את המקדש המרכזי וביתו של הדאלי למה.
שנות ה-50 חלפו להן, הגיעו שנות ה-60 וה-70, ומקלוד ג’נאג’ הפכה אט אט ליעד עבור מטיילים שהגיעו להודו או עברו דרכה בדרכם לנפאל, שם הם יכלו למצוא באותה תקופה חנויות לממכר חשיש באופן חופשי. ב-73 רק נולדתי אבל שמעתי ממקורות נאמנים (על ה- Hippie trail שמעתם?). בנוסף הבודיהיזם בכלל והדאלי למה בפרט החלו לצבור פופולריות והעיירה החלה להתרחב ולגדול.
בשנות ה-80 הגיע הגל הישראלי והוא הגיע למקלוד גאנג’ תחילה. בחיי שבעלי החנויות והמסעדות מספרים לי בגעגועים עזים על התקופה שבה הישראליים העירו את העיירה הישנונית מתרדמתה. אבל ככל שמקלוד גנאג’ משכה יותר ויותר תיירים זרים, שאינם ישראליים, פחות ופחות ישראלים בחרו להישאר בה ועברו לכפרים הסמוכים בגסו ודארמקוט. שם הם גם השפיעו לא מעט על העסקים המקומיים שזיהו את הפוטנציאל העסקי ומיהרו לתת לו מענה. ועד מהרה הכפרים האלה קיבלו את שם החיבה “הכפר הישראלי” אגב, היום זה יותר הכפר ישראלי/רוסי אבל מה זה חשוב?
אז מה אני בעצם אומרת? כשאני הגעתי דרמסאלה , הגעתי למקלוד גאנג’, בגלל שרציתי לחיות במקום שבו יש קהילת זרים כמוני שחיים פה באופן קבוע, מספר חודשים ארוך כל שנה ואפילו יותר, (אני מכירה פה בריטים שחיים פה 30 שנה) ולחוות מקרוב את התרבות הטיבטית.
במשך 3.5 שנים לא פגשתי ישראלי אחד שחי פה. כמובן שפגשתי את הישראלים שמגיעים בעונה, אלו שעל השביל מה שנקרא. אבל לא היה לי חיבור איתם, וזה גם לא מה שחיפשתי. הכרתי ורכשתי חברים מכל העולם, מגרמניה ומבריטניה בעיקר וגם מטורקיה. עברתי לגור ממש בשכונות המגורים הסמוכות למקלוד גאנג’, הכרתי לעומק את האנשים, טיבטים והודים גם, וזה היה נהדר. אבל רק כשהתחלתי ללמוד בודהיזם טיבטי באופן מסודר, פגשתי את הישראלים מתרגלי הדארמה, ויש כאלה כמובן, שהם גם סוג של נוודים אפשר לומר.
מקלוד גאנג’ היא עיירה ישנונית למדי. רוב המסעדות נסגרות בין 9 ל-10 בערב. יש בודדות שפתוחות עד מאוחר, למי שבא לבלות עם תיירים הודים… וזה גם רק בעונה, זאת אומרת לא בחודשי החורף. בעונה גם אפשר למצוא מסעדות שמארחות זמרים ולהקות, וזה לפעמים ממש מגניב. בכלל דרמסאלה היא מוקד משיכה לחבר’ה צעירים, בעיקר מדלהי, הם באים כיזמים ופותחים פה בתי קפה ומסעדות ומנסים לתת למקום איזשהו ווייב אחר. לפעמים זה מצליח להם ולפעמים פחות. אה, ושכחתי לציין את מועדון הצעירים הטיבטי עם המוזיקה הנוראית ביותר ששמעתי מעולם, אבל לפעמים היי, כמה בירות ואפשר לרקוד לכל צליל… חוויה די הזויה חד פעמית שלא חזרה על עצמה. אז חיי לילה – אין ממש… ואם אתם מנסים בכוח, תכינו את עצמכם לחוויה תרבותית שונה.
לגבי המחיה, המחיה זולה – ברור, אנחנו בהודו. וככל שמכירים יותר את המקומיים ככה אפשר לחיות בנוחות מרבית בעלות מגוחכת! רוב הדירות על בסיס חודשי הן דירות חדר עם מטבחון, בעלות ממוצעת של 10,000 רופי בחודש, אפשר גם בפחות ואפשר גם ביותר. סכום דומה תוציאו על תחבורה ומזון, בחלק מהמקומות המחיר כולל ווייפיי ובחלק לא. אבל תמיד אפשר לפתוח את ההוט ספוט בנייד ולעבוד.
מקלוד גאנג’ היא מקום נהדר לשהייה ארוכה, לעבודה “רגילה” ולעבודה רוחנית עצמית. זאת אומרת שיש הרבה אפשרויות ללמוד ולהכיר את הבודהיזם הטיבטי, למי שמעוניין בכך. יש לימודים מסודרים דרך הממשל ויש התארגנויות של מורים/נזירים מאסכולות שונות שמלמדים באופן פרטי. הלימודים בדרך כלל באנגלית או בליווי מתורגמן. (אחד המתורגמנים פה הוא ישראלי חביב בשם בן שמדבר טיבטית רהוטה). וכמובן, אם יתמזל מזלכם תוכלו להשתתף בשיעורים שהדאלי למה בעצמו מעביר.
בדרמקוט נמצאים שני מרכזי לימוד חשובים: אחד מרכז המדיטציה טושיטה בו תוכלו לעבור קורס מבוא לבודהיזם או קורסים מעמיקים יותר, עם מורים שונים, תכנית הלימודים משתנה כל שנה. והמרכז השני הוא מרכז הוויפסנה, במתכונת רגילה, 10 ימים תרגול. לשני המרכזים האלה יש אתרי אינטרנט דרכם אפשר לראות את הפעילות וכמובן להירשם.
